top of page

עוד באתר

כאן התחיל השינוי

מור חזן

 

נדב (שם בדוי) ילד עצוב. דחוי. מנודה, מוצא עצמו לא מעורב בחברה למרות שתמיד רצה. הוא הרגיש שיש בעיה אך לא ידע מה היא. עד שעבר את התהליך ששינה את חייו.

 

למה ילדים לא רצו להתחבר אליך?

הייתי ילד עצבני כעסתי על כל כישלון. מכל דבר שלא הייתי מרוצה האשמתי אחרים. חשבתי שזה מקובל להרביץ, לקלל, לדחוף ולזרוק דברים כשאתה מתעצבן. למשל: אם אני מפסיד במשחק אז אני מתעצבן על המנצח כי אני חושב שזה לא פייר. חשבתי שכולם מתנהגים ככה אבל אחרי שהתחלתי את הטיפול הבנתי שזה לא כך.

 

ספר על מקרה בו הבנת שהבעיה היא בך.

באחת ההפסקות, נענשתי, המורה אסרה עליי לשחק עם הילדים. ישבתי על הספסל עם המורה, ראיתי את כל הילדים משחקים "קיפודור". ראיתי שפוגעים בילדה אחת והיא יוצאת מהמשחק בלי להתווכח. אחר כך ראיתי עוד ילד שפגעו בו וגם הוא יוצא מהמשחק אפילו עם חיוך ואומר 'לא נורא'. זו הייתה הפעם הראשונה ששמתי לב לתגובות אחרות משלי. המשחק היה נראה יותר כיף. ואז הבנתי שאני הגורם המפריע במשחק, ובגללי לא היה כיף לשחק.

 

איך הגיע הרעיון לטיפול בעזרת סוסים?

מאמא. היועצות בבית הספר תמיד אמרו שיש לי בעיה, והציעו לטיפול פסיכולוגי. לא הסכמתי כי הייתי בטוח שפסיכולוג זה למשוגעים. גם אבא לא רצה שאלך לפסיכולוג, כך ששמחתי שאבא היה בצד שלי. מאוחר יותר הסתבר שאמא  שלי ראתה תוכנית בוקר בטלויזיה על הנושא ומשם הגיע הרעיון לטיפול הזה.

כבר ממש רציתי לעלות על הסוס ולרכוב עליו. צילום: גוגל

ואחר כך?

יום אחד אמא אמרה לי שהולכים לרכוב על סוסים. שמחתי. אין ילד שלא אוהב רכיבה על סוסים. בשלב מסוים הבנתי שזה סוג של טיפול אבל הדחקתי את זה. היה לי ממש כיף ונהניתי. בסוף השלמתי עם זה שאני בטיפול.

 

האם היו לך חששות ממה שיגידו?

בכלל לא. לפני הטיפול, לא היה לי מושג שאני הולך לטיפול, וגם אחרי שהבנתי, אף אחד לא היה חושד במשהו כי אני בעצם הולך לרכוב על סוסים.

ועכשיו?

אין לי בעיה שיודעים. זו לא בושה. גם לאחר שהטיפול עזר לי המשכתי ללכת כי זה כיף וחבריי יודעים על כך.

 

כיום, נדב תלמיד כיתה ו'. לאחר שנת טיפול בעזרת סוסים מבלה עם חברים, ואהוד על כולם.

נדב במבט לאחור, האם אתה מבין מדוע ילדים לא רצו להתחבר אלייך?

כן ולא. מצד אחד ברור שלא כיף לשחק עם ילד שכל הזמן מתעצבן ומרביץ, ומי בכלל ירצה להתקרב לילד כזה. מצד שני, אני בטוח שלמרות גילנו כל הילדים ידעו שיש לי בעיה. המורות דיברו איתם, הסבירו שצריך להיות סבלניים איתי. ובכל זאת אף אחד מהם אף פעם לא ניסה לדבר איתי, להתחבר אליי להיפגש אחר הצהריים. בהפסקות תמיד ניסו להתחמק ממני,לשחק במקומות שלא אראה. אבל אני לא יכול להאשים אותם אני בעצמי לא יודע אם הייתי מנסה להתחבר עם ילד כמוני.

 

על התהליך:

לפני כל מפגש עם הסוס שלי אני מתרגש כי אני יודע שהוא מחכה רק לי, וששוב אני יעבור את החוויה הכיפית הזאת איתו כמו כל פעם שאני רוכב עליו. בהתחלה פחדתי להתקרב לסוס כי חשבתי שיגיב כמו שאר הילדים בכיתה שלי ויהיה מרוחק ומגעיל, וחוץ מזה שפחדתי ליפול בשניה שאעלה עליו. אבל בהתחלה עם המטפל שהיה איתי ליטפנו יחד את הסוס, סירקתי אותו והיה לי מאוד כיף. אז הרגשתי ביטחון וכבר ממש רציתי לעלות עליו ולרכוב. כשהסתיים הטיפול וקבענו לפעם הבאה ממש שמחתי. המגע עם הסוס גרם לי להרגיש טוב, אז ידעתי שמתחיל בי השינוי לטובה.

 

בכתבה באתר YNET יש מידע על מקומות ומחירים של טיפול בעזרת סוסים:

יש שמגיעים למספר השיעורים שמקציבות קופות החולים (הרכיבה הטיפולית היא חלק מסל הבריאות ומסובסדת על ידי הקופות) ולוקחים 10-12 מפגשים שבועיים, ויש המגיעים גם שלוש פעמים בשבוע במשך שנים ארוכות.

 

מחירים:

חצי שעה רכיבה פרטית 120 שקלים.

45 דקות טיפול קבוצתי 95 שקלים.

שיעור מסובסד על ידי קופת חולים  40 שקלים.

 

המרכז לרכיבה טיפולית שבתל מונד מתוקצב מתרומות בלבד ומשווע למתנדבים.

התפקיד - הולכת הסוסים במהלך השיעור. תפקיד זה הוא חיוני כיוון שללא מתנדב שיוליך את הסוס הילד שזקוק לו לא יוכל לצאת לרכיבה.

עוד פרטים בלינק המצורף לאתר.

  • Facebook Black Round
  • Twitter Black Round
  • Google+ Black Round
bottom of page